גם לי יש ימים מגעילים:(   המשתמש לא נמצא כרגע באתר
הבלוג של Mor :)
יום רע שעבר עליי, אני מקווה שלא יחזור, וסתם כי רציתי לחפור וזה הנושא שהכי הציק לי... וגם כי רציתי להגיד תודה:)
ציון הגולשים: 4.9     סה"כ מדרגים: 32     סה"כ תגובות: 0
תגיות בפרק: עובדים עליי תודה:) לא לא אוהבת חיוך דנדי לתת
תוכן הפרק [ פורסם ב 25 אוקטובר 2007, 20:26 ] חזרה לראשי >>

אופפפ עבר עליי יום קשה.

הייתי צריכה לשחק את עצמי. הייתי צריכה להיות חזקה, והצלחתי אבל כמעט נשברתי.

אני לא מסוגלת יותר שיעבדו עלי!

נמאס לי מזה!

אז מה אם אני תמימה?!אז מה אם אני מאמינה לאנשים!?אז מה אם אני מעדיפה להאמין לחברים שלי?!

אוווופפפפפפפפפפפפפ!!!!

אני לא אוהבת את זה!!

אני כלכך כלכך כלכך לא אוהבת את זה!!!

זה איכסהההה!!

עזבו את זה שהיום שלי לא התחיל כלכך נחמד היום הוא גם לא נמשך נחמד...

ובסופ כשכל מה שרציתי היה ללכת לבד, לחשוב על היום הנוראי הזה, כשכל מה שרציתי היה להשתחרר ולבכות, כשכל מה שבאמת רציתי היה ללכת לכרית שלי ולהוציא עליה את כל הרגשות, גם הכעס, גם העלבון, פשוט את כל העירבוב הזה של הרגשות, בנוסף לבכי, לא יכולתי!

כי הייתי צריכה להראות שאני לא נשברת, בשנים האחרונות יצרתי סביבי חומה, לא נתתי לשום דבר לפגוע בי. ועכשיו קשה לי מאוד לבכות ליד אנשים. קרובים אליי ככל שיהיו, אני לא אבכה לידם.

לא בגלל שאני לא רוצה לבכות בגלל שהדמעות לא יוצאות. זה כאילו אני בוכה בתוכי, אבל לידם בלי שהם רואים או שומעים.

אבל היום?לא היום זה כבר היה יותר מידי!

אפילו לי יש גבולות!!

זה היה כלכך מגעילללללל!!!אני לא מבינה מה עשיתי, ולמה זה הגיע לי, אבל עבדו עליי, שוב.....

תמיד עובדים עליי, אבל זה בד"כ בצחוק ועל דברים שטותיים שאי אפשר לכעוס בגללם, אבל היום, זה עבר את כל הגבולות וזה לא היה על משהו מצחיק...

זה כלכך פגע, והעליב, אבל כמובן שלא יכולתי להראות שנפגעתי..

אז חיכיתי, כלכך חיכיתי שאני אגיע הבייתה לכרית. כלכך חיכיתי לרגע הזה, שאני אהיה לבד..

שאף אחד לא יוכל להגיד לי כלום, שאני אוכל להרגיש בסדר עם עצמי, ולהשתחרר מהכאב הזה.

אבל זה לא קרה.

היה צלצול, הלכתי הבייתה ואליי התלוו ידיד שלי וחברה טובה שלי. שראתה אותי נפגעת ודאגה לי עד שהיא החליטה שהיא לא תיתן לי לעבור את זה לבד(בסה"כ אני מאוד מעריכה את זה שהיא דאגה לי.אבל רציתי להיות לבדד!!גם לי לפעמים מותר לרצות להיות לבד, למרות שאני בד"כ  מעדיפה להיות מוקפת בחברים).

אז היא באה אליי וכמובן שלא יכולתי לקחת את הכרית ולהוציא עליה את הכל.

אני בדיאבד שמחה שהיא באה, שמחה שהיא לא נתנה לי לעבור את זה לבד.

שמחה על זה שאני יכולה להגיד שיש לי חברה כזו טובה, שדואגת לי.

אתם יודעים משו?

אם היא לא הייתה באה לא הייתי מתעודדת, לא הייתי יוצאת מזה כלכך בקלות, הייתי נכנסת למחשבות טפשיות, בקיצור דנדי, דנדוליטה, אני אוהבת אותך הכי הכי בעולם:)ותודה לך על זה שלא נתת לי ליפול היום!

ולמי יש ת'חיוך הכי גדול בעולם!?לי או לסאב?!:):)

 לפרק הקודם לפרק הבא  
 :דרגו את הפרק