איבדתי אותו... בזכות עצמי  
צעקתי עליו אתה ילדותי. בוא נעצור את הכל. אמרתי את המילה בת חמש אותיות. השתוררה דממה דרך הצד השני ופתאום שמעתי את צליל הניתוק.
ציון הגולשים: 3.8     סה"כ מדרגים: 5     סה"כ תגובות: 0
תגיות בפרק: איבדתי ילדותי
תוכן הפרק [ פורסם ב 31 אוקטובר 2007, 16:01 ] חזרה לראשי >>

הכל התחיל שצילצלתי לברך את דודה שלי- מזל טוב לרגל יום הולדתה. בירכתי אותה וסתם דיברנו. עד שהיא זרקה, אני עושה לבת שלי מסיבת הפתעה רוצה לבוא, ואני צהלתי בשמחה בטח. ולא הספקתי להגיד את הח' והיא אמרה גם חבר שלך יבוא נכון? ואני כזה, אממ אני אדבר איתו ונראה.

צילצלתי לחבר ,כמובן ששאלתי לשלומו.וכמו שבנות רגילות לעשות אהה מאמי אתה שומע. הוא כזה למה אנחנו מוזמנים? עניתי לא מוזמנים אבל הזמינו. שאלתי אם הוא רוצה לבוא ומרוב שלא שמעתי אותו והוא דיבר גם קרה מה שקרה. הייתה מן אי הבנה וכל אחד הבין משהו אחר מהשני.

"חשבתי ששמעתי" את מה שהוא אמר ורתחתי מזעם. אתה ילדותי, לא מתחשב, מה ביקשתי. (אתם מכירים מה קורה כשבנות מתעצבנות, בנות יקרות תחשבו אחורה ) ואז אמרתי אני רוצה הפסקה. הוא השתקק ולא אמר כלום ואז אמרתי בי והוא ניתק. כולו בהלם. הוא ישר שלח הודעה אני לא מבין אותך. מה קרה שאת רוצה הפסקה. הגעגוע שלי גובר אליך, הוא היה כל כך בהלם שלא יכל לדבר ועוד יש לו את החיילים על הראש אז לא יצא לנו לדבר באותו לילה.

מרוב שהייתי עצבנית לא שמתי לב. נפגעתי כמו ילדה קטנה שהוא לא התקשר. לא חשבתי על מה שעשיתי. לבנות יש תחושה שהן תמיד צודקות ופעם ראשונה אני מרגישה נורא. איבדתי אותו בזכות עצמי. אני לא חושבת שהוא לא אשם,אבל אם הייתי מקשיבה קצת יותר אולי זה לא היה קורה.

הייתה הפסקה, אחריה ניפגשנו ולא הרגשנו אותו דבר וככה זרקנו חצי שנה לפח כאילו לא הייתה.

אם אני מסתכלת אחורה עבר רק שבוע ואני כבר מתגעגעת לקול שלו, לראות על המסך את השם שלו ואת המספר, להרגיש חיבוק ונשיקה ולמגע העדיין שלו. הרסתי משהו במו ידיי. למרות שהוא לא עשה יותר מדי. הוא לא ניסה לשפר או לנסות לשקם. כנראה רק כשמאבדים משהו מעריכים כמה ערך רב היה לו. כמה הוא השפיע ומילא את חיינו אהבה, שלווה, נחת, שמחה ועכשיו עצב ופיספוס.

 

 לפרק הקודם לפרק הבא  
 :דרגו את הפרק